הגישה ההיקשרותית התפתחותית מציבה את הקשר בין ההורה לילד כבסיס להתפתחות בריאה ומזמינה אותנו לאמץ דרך הסתכלות אחרת ולהבין את הצרכים מאחורי ההתנהגות, להתאים ציפיות לבשלות של הילד, ולהוביל בבירור ובלב רך מתוך קשר. כדי להבין את הגישה, כדאי לחזור רגע להתחלה, אל ג'ון בולבי - פסיכיאטר ילדים בריטי שנחשב לאבי תאוריית ההתקשרות בפסיכולוגיה ההתפתחותית.  בולבי היה מהראשונים שטענו, באמצע המאה ה-20, שהקשר הרגשי בין הילד לדמות המטפלת העיקרית שלו (לרוב ההורה) הוא לא רק חשוב, אלא קריטי להתפתחו

לגדל ילד רגיש מאוד זו חוויה עוצמתית. הרגשות שלהם חזקים, הדרישות שלהם גבוהות, והתגובות שלהם לפעמים נראות לא פרופורציונליות. אתם נותנים את כל כולכם, ועדיין לפעמים זה לא מרגיש מספיק. אם זה נשמע מוכר, ייתכן שהילד שלכם נולד עם רגישות גבוהה  - תכונה מולדת המאפיינת כ-20% מהילדים, וגורמת להם לקלוט ולעבד את העולם בעוצמה רבה יותר. אז איך מזהים ילד רגיש? איך אפשר לעזור לו? ואיך הופכים את הרגישות הזו לכוח? מהי רגישות גבוהה ולמה היא מתרחשת? נתחיל מזה שרגישות גבוהה היא לא הפרעה, לא לקות בו

כמה פעמים הרגשתם שמשהו עובר על הילד שלכם? שהוא סוער, מתפרץ, נעלב בקלות, או דווקא נסגר ומתכנס, ולא ידעתם מאיפה להתחיל? במצבים כאלה, הרבה...

לגדל ילד רגיש זה יכול להיות מאתגר. זו חוויה של ללוות ילד שמרגיש הכול  בעוצמה: שמחה, עלבון, התרגשות, אכזבה. שנפגע ממילה קטנה, נבהל מרעש פתאומי, או זקוק לזמן כדי להתרגל לשינוי. וכשאנחנו רואים כמה העולם יכול להיות מציף עבורו, הלב שלנו נדרך. הנטייה הראשונית שלנו כהורים היא לרצות ״לחזק״ את הילד שלנו, ללמד אותו לא להתרגש מכל דבר, לנסות להקשיח אותו כדי שיתמודד טוב יותר עם העולם ולא יישבר מכל דבר קטן. אבל חוסן רגשי לא אומר להיות חזק כל הזמן  - אלא לפתח את היכולת להתאושש מנפילות ולהתמ