מכירים את זה שיש ימים שבהם זה מרגיש שהילדים פשוט לא מרוצים משום דבר? הם מקטרים, נאנחים, נגררים אחרינו ומתלוננים על כל דבר בטון מתמשך ומתייפח ומשפטים שנמרחים כמו מסטיק - "אבל אמאאאא!", "זה לאאא הוגן!", "אני לא יודעעע איך!". כל בקשה קטנה הופכת לסאגה מתישה, וכל ניסיון שלנו להרגיע או לפתור את הבעיה - לא באמת עובד. התגובה האינסטינקטיבית שלנו? "תדבר יפה", "די להתבכיין", "אם אתה רוצה משהו - תגיד כמו שצריך". אבל אם נקשיב מעבר לטון המתבכיין, נגלה שהתבכיינות היא לא הבעיה - היא רק הסימפ