יש בכלל דבר כזה גבולות בגישה ההיקשרותית?! כהורים התפקיד שלנו הוא לתת לילדים שלנו אהבה ללא תנאי, אבל בואו לא נתבלבל, זה ממש לא אומר שלא נציב גבולות. להיפך, גבולות הם לא פחות מהכרחיים להיקשרות בטוחה. הילדים שלנו צריכים להרגיש שיש דמות בטוחה שמובילה אותם, שיודעת להציב גבול אבל - שגם לא נבהלת מהם ומהרגשות שלהם. אם נוותר על ההובלה שלנו (כי אין לנו כוח או כי קשה לנו להציב את הגבול וכו׳..) - אנחנו בעצם מאותתים להם שהתפקיד הזה הוא שלהם, ושאין להם מבוגר אחראי להישען עליו. וזה, ברמה הה

יש רגעים שהילדים שלנו אומרים לנו דברים שמרגישים לנו ממש חסרי כבוד - ״את קקי״, ״אני רוצה אמא אחרת״, ״את טיפשית״, ״את לא תחליטי עלי״. ובאופן אוטומטי אנחנו נעלבים, אולי אפילו כועסים. אנחנו משקיעים, אוהבים, נותנים כל כך הרבה - ופתאום משפט אחד מצליח לערער אותנו. אבל אם נצליח לעצור רגע לפני שאנחנו מגיבים מתוך העלבון, נוכל לגלות את הסיפור שמסתתר מאחורי ההתחצפות. להסתכל על מה שיושב מתחת להתנהגות כשילד עונה בחוצפה, לרוב זה יהיה מתוך סערת רגשות פנימית. ילדים צעירים לא תמיד יודעים לספר