הילד מתחצף? - מה לעשות ואיך נכון להתמודד

יש רגעים שהילדים שלנו אומרים לנו דברים שמרגישים לנו ממש חסרי כבוד - ״את קקי״, ״אני רוצה אמא אחרת״, ״את טיפשית״, ״את לא תחליטי עלי״. ובאופן אוטומטי אנחנו נעלבים, אולי אפילו כועסים. אנחנו משקיעים, אוהבים, נותנים כל כך הרבה - ופתאום משפט אחד מצליח לערער אותנו.

אבל אם נצליח לעצור רגע לפני שאנחנו מגיבים מתוך העלבון, נוכל לגלות את הסיפור שמסתתר מאחורי ההתחצפות.

להסתכל על מה שיושב מתחת להתנהגות

כשילד עונה בחוצפה, לרוב זה יהיה מתוך סערת רגשות פנימית.

ילדים צעירים לא תמיד יודעים לספר איך עבר עליהם היום. הם לא ישבו ויספרו לנו במילים שקרה להם משהו בגן, שמישהו העליב אותם, שצחקו עליהם. הם גם לא ישבו וישתפו אותנו בכמה קשה להם שנוסף להם אח חדש למשפחה או שעברנו דירה. ההתנהגות היא הסיפור. היא הדרך שלנו להבין מה עובר עליהם.

המוח של ילדים צעירים, ובעיקר האונה הקדם-מצחית שאחראית על ויסות ועל היכולת לעכב תגובה, עדיין בבנייה. ולכן כשהם מתוסכלים ומוצפים, זה משפריץ להם באופנים שהם גם פחות מקובלים או מכבדים.

אם נזכור שילד שמתחצף הוא ילד שנמצא במצוקה, שהוא שם שיריון על הלב שלו כי זה קשה לו מידי להרגיש, אז נוכל להתקדם לעבר ההבנה שזה גם בדיוק המקום שהוא הכי צריך אותנו.

אז מה נכון לעשות?

1. נזכור שיש כאן תסכול אמיתי שצריך לצאת ונגיד את זה גם במילים - ״אני רואה שאתה מתוסכל, חיים שלי. אני פה לעזור לך.״ ננסה גם להבין מה יושב מתחת - לפעמים זה חבר שלקח משהו, ולפעמים זו אחות חדשה, מעבר דירה, או סתם רצף של תסכולים קטנים שצברו לחץ לאורך היום. גם אם אין לנו דרך "לפתור" את זה - עצם זה שאנחנו מבינים את השורש, או אפילו רק מבינים שיש פה איזשהו שורש מתחת להתנהגות, משנה את כל התגובה שלנו.

2. ננסה לנתב את הכעס למקום אחר, דרך הגוף - משחק אגרסיבי של התגוששויות, מסיבה של צעקות עם מילים לא יפות בחדר, קפיצה, קריעת עיתונים.

3. נרכך מגננות וניתן מקום לדמעות - לפעמים יספיק להסתכל לילד שלנו בעיניים במבט חם ואוהב, ולהגיד לו כמה אנחנו מבינים שהוא מתוסכל ונעלב מהחבר שלו - והוא ישר יתרפק עלינו. ולפעמים זה ידרוש הרבה יותר עבודה - של חיזוק הקשר והביטחון של הילד בנו. אבל ברגע שנצליח לעזור לילד שלנו למוסס את המגננות שלו, נוכל גם לעזור לו להגיע לדמעות ולבכי משחרר שמוביל לריפוי אמיתי.

4. נזכור שזה תואם את השלב ההתפתחותי שלהם - ככל שהם יגדלו ויבשילו ריגשית, הם יפתחו את היכולת להיות יותר אינטרגרטיביים, וההתחצפויות ילכו וידעכו. אבל זה התפקיד שלנו לעזור להם להבשיל, וזה קורה דרך קשר חזק ובטוח. דרך נוכחות שלא נבהלת.

ונקודה אחרונה

אם הילד שלכם שומר את ההתפרצויות האלה דווקא לכם - תזכרו שזה אומר שהוא מרגיש איתכם בנוח. שהוא יודע שאתם שם, גם כשהוא לא במיטבו. כי רק מול מי שאני מרגיש שאוהב אותי באמת, אני יכול לפרוק גם את המקומות הפחות יפים שלי.

וזה מה שאנחנו רוצים להיות בשבילם. להיות אלה שמצליחים לראות אותם מבעד לחוצפה ומבעד להתנהגות.