רגישות יתר וחוסן - איך זה מתחבר?

לגדל ילד רגיש זה יכול להיות מאתגר.

זו חוויה של ללוות ילד שמרגיש הכול בעוצמה: שמחה, עלבון, התרגשות, אכזבה. שנפגע ממילה קטנה, נבהל מרעש פתאומי, או זקוק לזמן כדי להתרגל לשינוי.

וכשאנחנו רואים כמה העולם יכול להיות מציף עבורו, הלב שלנו נדרך.

הנטייה הראשונית שלנו כהורים היא לרצות "לחזק" את הילד שלנו, ללמד אותו לא להתרגש מכל דבר, לנסות להקשיח אותו כדי שיתמודד טוב יותר עם העולם ולא יישבר מכל דבר קטן. אבל חוסן רגשי לא אומר להיות חזק כל הזמן - אלא לפתח את היכולת להתאושש מנפילות ולהתמודד עם רגשות

קשים ומצבים מורכבים.

איך נוכל לעזור לילד הרגיש שלנו לפתח חוסן?

נבין שהוא לא "עושה דווקא", אלא פשוט מוצף

הצעד הראשון הוא שינוי פרשנות. ילד רגיש שלא מצליח להירגע או מגיב בעוצמה לא "מפונק" ולא מנסה לבדוק גבולות - הוא פשוט לא מצליח לווסת את מה שהוא מרגיש.

כשאנחנו מצליחים לראות את הקושי שמאחורי ההתנהגות, ולהגיב באמפתיה במקום בתסכול, אנחנו הופכים להיות עוגן רגשי עבורו.

נספק רגעי שקט והתאוששות

ילדים רגישים זקוקים למנוחה מהעולם - גם אם נראה ש"לא קרה כלום".

זמן שקט בבית, בלי מסכים ובלי דרישות, מאפשר למערכת שלהם להיטען מחדש. יש כאלה שיזדקקו לזמן לבד, ואחרים דווקא יבחרו בשקט משותף עם ההורה. חשוב לשים לב למה שעובד עבורם.

נפנה מרחב להבעה רגשית

מאחר שהם קולטים כל כך הרבה, ילדים רגישים זקוקים לערוצים לשחרר את מה שבתוכם. אפשר לתת להם כלים כמו ציור, מוזיקה, משחק דמיון או תנועה - כל דבר שמאפשר ביטוי רגשי ועוזר להם להרגיש מאוזנים יותר.

נחשוף לאתגרים אבל בקצב המתאים

אנחנו רוצים לעזור לילדים רגישים להרחיב בהדרגה את יכולת ההתמודדות שלהם, אבל תוך כדי שאנחנו שם, עוטפים ותומכים ביציאה מאזור הנוחות.

למשל, אם אנחנו יודעים שמסיבה רועשת מציפה את הילד שלנו, נגיע מוקדם ונישאר איתו עד שירגיש בטוח. אם קשה לו עם פרידות בגן, נשתדל לעשות הסתגלות הדרגתית וליצור קשר בטוח עם אחד מאנשי הצוות. אם קשה לו במעברים, נעבור אותם יחד איתו, במשחקיות. אם קשה לו בשיעורי הבית, נשב איתו יחד, נאיר לו על ההצלחות הקטנות ונהדהד לו שלמרות הקושי נעבור את זה ביחד.

כך הוא חווה אתגר, אבל לא הצפה.

כשאנחנו דוחפים ילד מהר מדי וללא תמיכה מתאימה, אנחנו עלולים לחשוף אותו למתח גבוה מדי - כזה שיגרור אחריו ריגרסיות בתחומים אחרים בחיים. לעומת זאת, כשאנחנו חושפים את הילד לאתגר בקצב שמתאים לו, עם אפשרות להישען עלינו כשצריך, אנחנו עוזרים לו לבנות ביטחון מבלי להרגיש מוצף או לבד. כך נוצר חוסן אמיתי.

יחד עם זאת, לפעמים חלק מההקשבה לקצב של ילד רגיש הוא גם לדעת מתי לא לחשוף אותו לאתגרים מסויימים. אם למשל אנחנו יודעים שמקום מסוים (כמו אירוע גדול) צפוי להציף אותו מידי, נעדיף אולי להימנע. לא מתוך הימנעות כללית, אלא מתוך כבוד ליכולת שלו בשלב הזה.

נהיה העוגן ברגעי סערה

דווקא כשהסערה מתחוללת - הם זקוקים לנו הכי הרבה. שגרה ברורה, נוכחות בטוחה ושפה רגועה יעזרו להם לחזור לאיזון. גם כשאנחנו בעצמנו מותשים - נשתדל לזכור שהם צריכים אותנו לא כמגיבים לסערה, אלא כעוגן בתוכה.

נשתמש בסיפורים ומשחקים כדי ללמד אותם התמודדות

ילדים רגישים חווים סיפורים בעומק, ולכן דמויות שמתמודדות עם אתגרים ומצליחות יכולות לעזור להם ללמוד כיצד להתמודד בעצמם. גם משחקי דמיון שבהם מתרגלים פרידות, הצלחות וכישלונות יכולים להפחית חרדה ולהפוך אתגרים לפחות מאיימים.

לסיכום..

תהליכים של ילדים רגישים הם מאוד עמוקים ויכולים להיות מאוד איטיים. אבל עם ליווי רגיש, קצב שמתאים להם ונוכחות הורית יציבה, ילדים רגישים יכולים ללמוד להתמודד עם העולם ולא להיבהל ממנו.

וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים עבורם - לא שייפחדו להרגיש, אלא שיידעו שהם מסוגלים להתמודד.

כי זה חוסן אמיתי.