הילד רוצה רק את אמא או אבא?

ילדים עשויים לסרב להתרחץ עם הורה אחד ולדרוש שרק ההורה השני ילווה אותם. הם יכולים להתעקש שרק הורה מסוים ישכיב אותם לישון, ירגיע אותם כשקשה, או אפילו יקבל מהם חיבוק ונשיקה. לעיתים, אם ההורה המועדף לא פנוי, התגובה יכולה להיות התפרצות רגשית - בכי, כעס או טנטרום. וזה יכול להיות מתסכל ומורכב עבור שני ההורים.

כהורים, אנחנו רוצים להיות שם בשביל הילד שלנו, להרגיש משמעותיים עבורו, וכשהוא מעדיף הורה אחד ודוחה את האחר - זה יכול להציף תחושות של עצב, עלבון ואפילו דאגה.

אז נתחיל מנרמול - אין כמעט בית שזה לא קורה בו בתקופה כזו או אחרת. מחקרים מראים ש 85% מהילדים מגלים העדפה מסויימת לאחד ההורים. מדובר בתהליך התפתחותי תקין וטבעי שקורה לרוב בין גילאי 3-6. זה זמני, וזה חולף.

למה זה קורה?

לפי הגישה ההיקשרותית, בשלבים הראשונים של ההתפתחות, ילדים נוטים להיקשר באופן עמוק להורה אחד בכל רגע נתון. ומאחר שהמוח שלהם עדיין לא בשל להחזיק רגשות מעורבים בו-זמנית, חיזוק הקשר עם הורה אחד עשוי להגיע יחד עם התרחקות מההורה השני.

יותר מזה, בתקופות בהן הילד מרגיש שהקשר עם ההורה המועדף לא מספיק בטוח ויציב, הוא עשוי לנסות להיאחז בו בצורה מוחלטת ואז נראה יותר דחיה של ההורה האחר. בעצם ההיקשרות בגילאים הצעירים נוטה להיות קוטבית, ולכן כשילד מתקרב מאוד להורה אחד, הוא עשוי להרחיק את האחר.

בנוסף, יש מקרים שבהם הילד מרחיק הורה דווקא כהגנה עצמית רגשית. אם הוא חווה בעבר קושי בהיקשרות עם ההורה הזה, או שאינו בטוח ביציבות של הקשר, הוא עשוי ליצור מרחק כדי לא להתמודד עם אפשרות של אכזבה או חוסר ביטחון. לדוגמה, אם הורה נעדר לתקופה ארוכה עקב נסיעת עבודה או מילואים, הילד עשוי להימנע מחידוש הקרבה מחשש "לאבד" אותו שוב. אתם מוזמנים להעמיק עוד על מצבים כאלו בפוסט על הינתקות מגוננת.

אז מה עושים?

1. לזכור שלרוב זהו שלב טבעי העדפה של הורה אחד אינה סימן לכישלון הורי או לפגם בקשר. זה שלב חולף שמתארגן מעצמו ככל שהילד גדל ומתפתח.

2. להיות זמינים, אך לא לכפות קרבה אם הילד כרגע מעדיף הורה אחד, ההורה השני לא צריך להילחץ או לנסות "למשוך" אותו בכוח ובטח לא לנסות ליצור אצל הילד רגשות אשם.

חשוב לשדר לילד שההיקשרות עם ההורה ״הדחוי״ לא הולכת לשום מקום: ״אני מבין שאתה מרגיש ככה עכשיו, אבל אני תמיד אהיה פה בשבילך ותמיד אוהב אותך״.

נוכחות עקבית, חמה ומכילה תאפשר לילד לחזור לקשר באופן טבעי.

3. למצוא רגעים לחיבור טבעי במקום להתמקד ברגעי דחייה, נסו ליצור אינטראקציות מהנות ומשמעותיות.אין צורך בחוויות גדולות אלא דווקא רגעים קטנים ולא מאולצים יכולים להיות הדרך היעילה ביותר לבנות מחדש את הקשר.משחק מחבואים, ריקוד משותף, קריאת סיפור, חיבוק לא מתוכנן - כל אלו יכולים לבסס מחדש את החיבור.

4. ליצור אחדות בין ההורים חשוב שההורים יפעלו יחד ולא יתנו לילד לחוש שהתקרבות להורה אחד באה על חשבון האחר. זה יכול לכלול תמיכה הדדית - למשל, ההורה הפחות מועדף יכול לחזק את הקשר של הילד עם ההורה השני באמירות כמו: "איזה כיף לך שאתה עם אבא! אני אוהבת לראות אתכם יחד".

כמו כן, כדי להקל על הילד לעבור מהורה אחד לשני, חשוב לעזור לו לבצע את המעבר באופן רך ומחובר. זה אומר שההורה המועדף לא "שומר" את הילד לעצמו, אלא דווקא מזמין את ההורה השני לרגעי החיבור. למשל, "בוא נלך להראות לאמא מה ציירת!" או "אבא בטוח ישמח לשמוע על זה". כך הילד לא חווה קונפליקט נאמנות, אלא לומד שהקשרים שלו אינם מתחרים זה בזה.

ככל שהילד יראה שההיקשרויות שלו אינן מתחרות זו בזו, יהיה לו קל יותר לנוע ביניהן בטבעיות.

בסופו של דבר, ככל שהילד יגדל ויתבגר, הוא יוכל להכיל רגשות מורכבים יותר ולשלב בין קשרים שונים. התפקיד שלנו כהורים הוא לספק לו ביטחון, הכלה ונוכחות יציבה - גם אם כרגע הוא מעדיף רק אחד מאיתנו. זה שלב זמני, אך הקשר שאנחנו בונים יישאר לכל החיים.